תפשת מרובה – לא תפשת
תאריך: חמישי, 23 בספטמבר בשעה 15:59:53 זמן מקומי
נושא: סיפורים


נטיית האדם בהתעוררו לשוב בתשובה היא, לקבל על עצמו קבלות גדולות בכמות ובאיכות. גדולי ישראל הזהירו מפני תופעה זו, שהיא בסופו של דבר בעוכריו של האדם. שכן הורונו חז"ל: "תפשת מרובה – לא תפשת". עיון בפנקסי הקבלות של גדולי הדורות מלמדנו, שאף לגבי עצמם נהגו במידה זו- לא הלכו בגדולות. להלן מובא משל מ"משלי החפץ חיים", העוסק בנדון זה.

מעשה בחנוני מעיירה קטנה שבא כדי לקנות סחורה. נכנס לסיטונאי שהיה רגיל לקנות אצלו, והזמין את כל הסחורה שהיה זקוק לה, אלא שביקש לקנות הכל בהקפה, מחמת שלא היו לו מעות, ואף הבטיח לשלם את כל החוב מיד לכשיחזור ויבוא לביתו.
השיב לו הסיטונאי "לא! איני יכול לתת לך בהקפה, שכן בדקתי בפנקסי ומצאתי שכמה וכמה פעמים כבר לקחת אצלי סחורה בהקפה, הבטחת לסלק את החוב מיד לכשתחזור ותבוא לביתך, ברם, מעולם לא קיימת הבטחתך, לכן שוב אינך נאמן עלי".
התחיל אותו חנווני בוכה ומתחנן, ואמר כי אינו אשם כלל במה שלא עמד בדבורו עד כה לפרוע את חובותיו בזמן. סיבות שונות גרמו לכך, ולא היה בכוחו לעשות כלום כדי לשנותן, וכידוע – "אנוס רחמנא פטריה".
אולם עתה, הרי הוא מבטיח בהן צדקו שיעמד בדיבורו, ומיד לכשיחזור לביתו, יסלק את כל החוב. הוא ביקש מאת הסוחר שיחוס וירחם עליו ועל אנשי ביתו, שכן אם לא יקבל עתה את הסחורה, עלול להתקלקל כל מעמדו ויהיו הוא ובני ביתו צפויים לרעב ממש. לא יכול הסוחר הסיטונאי לעמוד בפני הפצרותיו ותחנוניו של החנווני. והסכים למלא בקשתו.
ברם, מששמעו זאת הזבנים ושאר הפקידים העובדים בבית המסחר של אותו סיטונאי, נתקבצו וטענו לפני הסוחר, כי בשום פנים אין למכור לאותו חנווני בהקפה.
מכירים אנו את טיבו של זה אמרו – דיבורו אינו דיבור והבטחתו אינה הבטחה.
פעמים הרבה שלחנו לו חבילות סחורה, ואפילו דמי משלוח לא סילק, ואין צריך לומר שלא שילם בזמן את המגיע ממנו בעד הסחורה עצמה, והשתמט מן התשלום בדרכים שונות, לכן אין לחזור ולהקיף לו בשום פנים.
בעוד הם עומדים ומתווכחים, נכנס לחנות מוכר אחר ולאחר שעמד על טיב הענין הנדון, פנה ואמר לחנווני מן העיירה הקטנה: שמע בקולי, אני אומר כאן דבר שיניח את דעתם של כל הצדדים וכי לשם מה צריך אתה לקנות עכשיו כמות גדולה כל כך של סחורה בסיטונאות ולהתחייב לסוחר ממון הרבה שלא יהא בכחך לסלקו במזומנים מיד? אמנם מכיר אני בסוחר זה שסיטונאי הוא ואינו מוכר כמויות קטנות, ברם, בטוחני בו שיבין למצבך ויתרצה למכור לך אפילו כמות קטנה במחיר סיטונאי, וכך תוכל להרוויח יפה בסחורה זו."
שמעו הללו בקולו של בעל העצה. החנווני מן העיירה קנה קצת סחורה בכסף מזומן שהביא איתו, חזר לביתו ומכרה. ושוב קנה במזומנים ומכר, וכך עשה פעמים אחדות עד שהרוויח סכום הגון שהעמידו על רגליו.
יום יום מבקשים אנו מלפניו יתברך שיחוס וירחם עלינו וישלח לנו גואל צדק במהרה בימינו. כשל כח הסבל – אנו משועים – ונפשנו קצרה בעמל הגלות! אם לא יקום הוא ברחמיו ויגאלנו – הרי נאבד, חס וחלילה.
ודאי שהוא יתברך מוכן ומזומן להתרצות לנו ולהענות לבקשתנו, כי מרבים אנו בתחינה ובתפילה ומבטיחים לחזור בתשובה שלימה, אמנם גלוי וידוע לפניו יתברך, שעל אף הבטחותינו- נשוב ונחטא, אולם אף על פי כן, אין הוא, שרחום וחנון שמו, יכול להשיב פנינו ריקם, ואפשר שאף היה נעתר לנו ושולח לנו באמת גואל צדק להעלותנו מבור גלותנו.
ברם, כאן באה מדת הדין ומעכבת בידו, כביכול, וטוענת שאנו "בנים לא אמון בם" – מבטיחים אנו לחזור בתשובה שלימה, אך מעולם לא עמדנו בדיבורינו ולא קיימנו הבטחותינו. לפיכך אין דרך אחרת לפנינו, אלא לעשות כאותו חנווני. אם אין בכוחנו לקנות כמות גדולה של סחורה ולחזור בתשובה שלימה – האין טוב לנו לקנות מעט-מעט ובמזומנים? הבה נתחיל ונחזור בתשובה על עוונות "קלים" שבידינו: לשון הרע, שקר ורכילות: קמעא- קמעא נסלק את חובותינו עד אשר נעמוד על רגלינו כבני אדם מהוגנים, ודיבורינו יהיה נאמן עליו יתברך.

(ממשלי הח"ח, מובא בלקח טוב)





מאמר זה מגיע מאתר דתיים בפארק אזורים
http://www.azorim.net

כתובת המאמר היא:
http://www.azorim.net/modules.php?name=News&file=article&sid=25